הל בשעת התה
"נדמה לי שמכל הארצות בעלות הנוף המדכדך, ארץ ישראל מחזיקה בכתר. הגבעות קירחות, צבען דהוי, וצורתן רחוקה מלשובב את העין. העמקים הם מדבריות מכוערים המעוטרים בשוליהם בצמחייה דלה שפניה כמו אומרות יגון וייאוש... כל קו הוא גס, צורם וכל תו הוא חד, ללא פרספקטיבה - המרחק אינו מחולל כאן קסמים. זוהי ארץ משמימה, חסרת תקווה, שבורת לב.
מסע תענוגות לארץ הקודש, מארק טווין
בשנת 1897 יצא הסופר סמואל קלמנס, או בשמו הידוע יותר, מארק טוויין, למסע שתחילתו בניו-יורק , וסופו בארץ ישראל. המכתבים בעלי הלשון העוקצנית בהם תיאר את נוף הארץ שראה יצאו לאור כספר.
אל מציאות זו הגיעו הבריטים בשנת 1917 לאחר שקבלו את המנדט מחבר הלאומים לשבת בטריטוריה שאינה שלהם על מנת שזו תוכל לכונן בה בשלב מאוחר יותר שלטון עצמאי משלה.
עבודה זו תעסוק באדריכלות מבני ציבור ייצוגיים מנדטוריים שתוכננו על ידי א.ב.הריסון. בחרתי בנושא זה מכיוון והאדריכלות של הריסון עוסקת בחיבור בין שפות אדריכליות שונות המרתקת אותי מקצועית ורוחנית. הריסון ניזון ממקורות השפעה מגוונים ומצליח למזג ביניהם תוך יצירת מבנה שקשה להצביע בו על חלוקה מדויקת וברורה בין מזרח למערב. הריסון מטשטש את ההבדלים ומייצר מבנה הרמוני אחד.
השפעתם של המבנים על המרחב הציבורי וסמליותם עבור השלטון הבריטי, מהוות נדבך משמעותי ברצון לחקירתם.
האדריכלות משחקת תפקיד חשוב בהעברת מסרים פוליטיים ותרבותיים תוך יצירת מרחבים סמליים לאוכלוסייה הזרה והמקומית כאחד. בנייה זו מנסה לשקף את רב התרבותיות שהתקיימה בתקופת המנדט וקיימת בארץ עד היום.
העבודה הוכנה במסגרת לימודי תואר שני במסלול לעיצוב אורבני, בצלאל.
(ניתן לגלול בתוך החלוניות
בכדי לקרוא את העבודה)