בנעוריי, בשנות השבעים והשמונים המוקדמות של המאה הקודמת, גרתי בכפר הרא"ה שבעמק חפר אשר בצפון השרון. הערים הגדולות של שנות ילדותי היו חדרה ונתניה. נתניה זכתה בעיני בבכורה, בעיקר בגלל הים.

 

בביקוריי בעיר נמשכתי לרחוב הרצל המוביל את הנכנס בשעריו ביד איתנה, חולף בדרכו בכיכר העצמאות הרומזת על הבטחה גדולה מימי עבר ומסתיים במצוק המשקיף לים.

 

כנער שאלתי את עצמי במה זכתה נתניה בקרבה וגישה זו לים, מאין אותה תחושת עירוניות שהתבטאה בגודלה, ברוחב השדרות ובבתי המלונות ששכנו בה.

 

אבל בנתניה חשתי גם כנער שהיא אינה מושבה ואינה עיר אלא משהו אחר, מעין עיר פרברית המורכבת מציר עירוני מרכזי בדמות רחוב הרצל, בינוי מלונות לאורך קו החוף, ושכונות שכונות בעלות אופי שונה הפרוסות במקביל לחוף.

 

ולא ידעתי להסביר את תחושותיי עד שבאתי בשערי עבודה זו.

​

במאמר זה אעסוק בתכנונה של נתניה כפי שהוא בא לידי ביטוי בשלוש תכניות העיר הראשונות בין השנים 1929-1936, ובמספר מקרי בוחן של תכניות בנין עיר מפורטות עד שנת 1941.

 

במקביל אציג את התפתחות המושבה עצמה וההתמודדויות בשטח של המייסדים.

​

באמצעות עיון בתכניות של נתניה נוכל ללמוד על תפישת מייסדיה לגבי תפקידה של המושבה והעיר נתניה בראיה מקומית ואזורית, כפי שהוא השתקף בתכניות וכיצד שירת התכנון את מטרת היזמים למימוש החזון.

​

העבודה הוכנה במסגרת לימודי תואר שני במסלול לעיצוב אורבני, בצלאל

​

מנחה: ד"ר נועה רובין